החלטה בתיק ב"ל 5564-01-11

פתיח ותשתית עובדתית

1.                    עניינו של תיק זה בטענת התובע כי יש להכיר בפגימה בגבו (עמוד השדרה המותני) כפגיעה בעבודה, מכוח עילת המיקרוטראומה.

2.                    מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע לא הובאו עדים כלשהם.

3.                    התובע, מר אליהו בוסקילה, יליד שנת 1957, עובד מאז שנת 1998 כנהג אוטובוס בחברת "אגד". לפני כן, בין השנים 1987 - 1998, עבד כ"נהג חלוקה".

4.                    התובע העיד כי בין השנים 1987 - 1995 עבד כ"נהג חלוקה" בחברת "כמיפל", ובמסגרת זו נדרש לנהוג משך שישה ימים בשבוע, כ - 13 שעות בימי חול וכ - 8 שעות ביום ו', וזאת בין היתר על " כבישים בלתי סלולים ומשובשים רצופי מהמורות" (סעיף 3 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית פירט התובע כי עסק בנהיגה משך כ - 10.5 שעות (לא רצופות) מדי יום, ובשאר השעות סייע בהכנת הסחורה ואריזתה. חלוקת הסחורה בוצעה לבתי מרקחת בשלושה אזורים - נתניה; בני ברק והדר יוסף בתל אביב; יפו, חולון ובת ים. התובע אישר כי בתי המרקחת ממוקמים באזורים עירוניים, אך הגישה לחלקם היא " דרך כבישים יותר קטנים ויותר משובשים" (עמ' 4 לפרוטוקול). לדבריו, באזור בית החולים לניאדו היה " כביש צר ושבור" בו נדרש לנסוע כ - 15-20 דקות מדי בוקר (שם). גם בבני ברק, " חלק מהרחובות הכל במפרים, הכבישים היו הרוסים" (עמ' 5). התובע ציין כי נהג בתקופה זו ברכב מסחרי, עם כיסא נהג מיושן שאינו אורטופדי, " כאשר הנהיגה מתבצעת באופן בו מורגש כל העת רעד רטט וזעזוע בלתי פוסקים בעמ"ש מותני" (סעיף 4 לתצהירו).

5.                    התובע העיד כי בין השנים 1995 - 1998 עבד בחברת "הגביע", ובמסגרתה נהג כ - 12 שעות ביום, " בין היתר על כבישים בלתי סלולים ומשובשים רצופי מהמורות" (סעיף 6 לתצהירו), וזאת " בכל הארץ", מטבריה ועד באר שבע (עמ' 4 לפרוטוקול). רוב התקופה נהג ברכב מסחרי, ולקראת סיום העבודה (ללא ציון מועד קונקרטי) החל לנהוג במשאית. גם לגבי תקופה זו, ציין כי כיסא הנהג בכלי הרכב שהועמדו לרשותו היה מיושן.

בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא כל כבישי הארץ בשנים הרלוונטיות היו " משובשים", אך לדבריו נדרש להגיע גם לישובים דרוזיים, " שאין כבישים בכלל שמה" (עמ' 5). לדבריו, כמחצית מיום עבודתו חילק סחורה בישובים עירוניים, ומחציתו השנייה - " במקומות שכוחי אל" (שם).

6.                    התובע הוסיף כי החל מיום 28.6.98 ועד היום הינו עובד כנהג בחברת " אגד" בסניף כפר סבא, 6 ימים בשבוע כ - 12 שעות בממוצע ביום (הגם שבשאלון שמילא לנתבע - נ/1 - ציין כי הינו עובד כ - 10 שעות ביום). התובע ציין כי " לאורך השנים עבודתי בוצעה הן בקווים בין עירוניים והן בקווים עירוניים ובין היתר עבודתי הייתה כרוכה בנסיעה בדרכים משובשות רצופי מכשולים, מהמורות, במפרים וכדו', באופן הגורם לקפיצות של האוטובוס" (סעיף 10 לתצהירו).

7.                    התובע פירט כי בין השנים 1998 - 2008 נשלח מסניף כפר סבא לקו שונה מדי יום, כאשר " נסעתי לכיוון צפון ולכיוון דרום, לכיוון שטחים יהודה ושומרון נסעתי הרבה. קרית שמונה, עפולה, טבריה" (עמ' 6). לדבריו, בין השנים 1999 - 2003 עיקר הנסיעות היו ביהודה ושומרון, שם " הכבישים... במצב גרוע מאוד. בעמנואל יש 50 במפרים בישוב אחד" (שם).

התובע אישר כי בשאלון שמילא לנתבע (נ/1) מצוינת נסיעה קבועה בין השעות 6.15 - 8.15, לצורך הסעת תלמידים מכפר סבא לתל אביב או הסעת עובדים לתעשייה האווירית. נסיעה נוספת המצוינת בשאלון היא בין השעות 12.50 - 19.15. התובע טען, עם זאת, כי תשובותיו בשאלון התייחסו לתקופה שלאחר שנת 2008, לאחר שחל שינוי במצבו הבריאותי ולאחר שהוצאה תקנה האוסרת על נהגי אוטובוס לעבוד יותר מ - 12 שעות ביום.

8.                    התובע ציין כי עד לשנת 2004 נהג על גבי אוטובוס " מרצדס" מיושן, ולאחר מכן על אוטובוס מסוג " מאן", כאשר " במהלך שנים רבות היה מדובר בכיסאות לא אורטופדיים ו/או הידראוליים ו/או פנאומטיים" (סעיף 11 לתצהירו). התובע הבהיר כי כיסא הנהג באוטובוס החדש, מסוג " מאן", " אמנם חדיש יותר אך עדיין במהלך הנהיגה מורגש כל העת לחץ, רעד, רטט וזעזוע לעמוד השדרה" (סעיף 11).

9.                    במאמר מוסגר יצוין כי במסגרת תצהירו העלה התובע - לראשונה - טענות בדבר פריקת סחורה במהלך השנים 1987 - 1998. בהתאם להחלטה מיום 19.6.11, תיק זה אינו כולל התייחסות לכך והתובע רשאי להגיש תביעה נוספת לנתבע בגין כך, כפוף לכל דין. 

הכרעה

10.                על פי תורת המיקרוטראומה, ניתן להכיר בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מפגיעות אלה היא בעלת אופי " תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02; להלן - עניין שבח).

נדרש לצורך כך להוכיח תשתית עובדתית של רצף תנועות חוזרות ונשנות, שאינן חייבות להיות זהות אלא " זהות במהותן", ופועלות על מקום מוגדר. תדירותן של תנועות אלה אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך חייבת להיות ממושכת וחוזרת. כלשון בית הדין הארצי - יש לבחון " אם עבודת המערער חייבה ביצוע רצוף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו" (עניין שבח). 

11.                בהתייחס לנהגים נקבע, כי " בעבודת נהג הכוללת זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים, לאורך שנים, במשך מספר רב של שעות בכל יום, יש לכאורה משום תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעה ממנה הוא סובל בגבו במסגרת תורת המיקרוטראומה" (דעת הרוב בעב"ל 451/08 אליהו שחף - המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.5.09; כן ראו את עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999); עב"ל 364/97 המוסד לביטוח לאומי - שמואל אסרף, פד"ע לה 463 (2000)). פסיקה זו הורחבה, במקרים המתאימים, גם בהתייחס לנהיגה ממושכת של נהגים מקצועיים בכבישים "רגילים" (עב"ל 53/99 עובדיה עבודי חקאק - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.4.03; עב"ל 1118/02 אברהם כהן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.7.03). 

12.                במקרה שלפנינו, התובע עובד כנהג מקצועי החל משנת 1987 ואילך, בעשר השנים הראשונות כ"נהג חלוקה" של סחורות (בעיקר ברכב מסחרי), ולאחר מכן כנהג אוטובוס במסגרת חברת "אגד". במסגרת זו, אין מחלוקת ממשית כי התובע נהג משך שעות רבות, ממושכות ורצופות מדי יום. לפי הפסיקה, וכמפורט לעיל, די בכך כדי להקים תשתית עובדתית מספקת, המצדיקה את העברת עניינו למומחה רפואי.   

13.                עם זאת, לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל, להוכיח כי נהג בדרכים " משובשות" או בכיסא " מיושן", ולכן טענות אלה לא תועברנה למומחה. התובע לא הביא כל עד או מסמך לצורך הוכחת טענות אלה, דוגמת אישור של מעסיקיו, צילום של הכבישים הרלוונטיים או התייחסות למסלולים המדויקים בהם נהג. באשר לתקופות העבודה בחברת "כמיפל" ובחברת "הגביע" אבהיר, כי בתצהירו הסתפק התובע בטענה כוללנית בדבר "כבישים משובשים ורצופי מהמורות", מבלי להתייחס כלל לאזורי החלוקה בהם עבד ומבלי לנסות ולהוכיח כי אכן היו בהם מהמורות או שיבושים. רק בחקירתו הנגדית טען כי ביצע חלוקה באופן קבוע בישובים דרוזים אשר הגישה אליהם הייתה בעייתית, אך לא תמך טענה זו בכל מסמך.